שבת כי תצא, ט' אלול

 

 

דבר תורה כי תצא   

 

 

כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. (דברים כ"ב:ו-ז')

 

 

כך התורה מציגה את מצוות שילוח הקן.

 

הראש מציע  פירוש דרשני מפתיע לפסוקים, וזה לשונו:

 

"שלח תשלח את האם" - זו ירושלם שנקראת אמם של ישראל. "ואת הבנים תקח לך" אלו ישראל שכשחטאו נחרבה ירושלם ושלחם מעל פניו שנאמר "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם" [ישעיה נ:א'] וכן ירמיה אמר "כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ." [איכה ד:י"א] כי כשחטאו ישראל בקש הקב"ה להחריב עולמו שנאמר "כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא- שָׂמְתִּי." [ירמיה ל"ג:כ"ה] אמר אחריב ביתי ואכלה חמתי על העצים ועל האבנים של בית המקדש. למען יטב לך:

           

מצות שילוח הקן מרמזת על רחמי ה' שבמקום להוציא את כעסו על עמו הנבחר, הוא יתברך כילה את חמתו על העצים והאבנים של בית המקדש!

 

ואכן, חז"ל דרשו באיכה רבה [ד:י"ד] את הפסוק בתהלים [ע"ט:א'] "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים" בהקשר לפסוק שבמגילת איכה:

 

והדין (וזהו) "כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון,"כתיב" מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך" לא הוה קרא צריך למימר אלא בכי לאסף נהי לאסף קינה לאסף, ומה אומר מזמור לאסף, אלא משל למלך שעשה בית חופה לבנו וסיידה וכיידה וציירה ויצא בנו לתרבות רעה, מיד עלה המלך לחופה וקרע את הוילאות ושיבר את הקנים ונטל פדגוג שלו איבוב של קנים והיה מזמר, אמרו לו המלך הפך חופתו של בנו ואת יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני שהפך חופתו של בנו ולא שפך חמתו על בנו, כך אמרו לאסף הקדוש ברוך הוא החריב היכל ומקדש ואתה יושב ומזמר, אמר להם מזמר אני ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על העצים ועל האבנים ולא שפך חמתו על ישראל, הדא הוא דכתיב ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.

 

אתנו להעיר שמה שאמור כלפי עיר הקודש אמור גם כלפי הארץ הקדושה בכללה. הרב משה חגיז (נולד בירושלם ה'תל"ב שהה בחוץ לארץ כשד"ר קרוב ליובל שנים, חזר ארצה בשנת ה'ת"ק, נפטר בצפת ה'תק"י) כתב שארץ ישראל לעם ישראל היא כ"אם שהיא הלוקה וסובלת היסורין בעבורינו והיא הנותנת חיים לבניה, כי לפיכך קרי לה דוד ארצות החיים." 

 

בהתחשב בגישתו של המהר"ל מפראג שקדושת הארץ יונקת העובדת היות עיר הקודש בתוכה, אין פלא שהן עיר הקודש והן ארץ הקודש מגינות על על ה' היושב בתוכה. אכן כן, הארץ והעיר שתיהן בחזקת "אמם של ישראל." (דוד מגנצא)

 

שבת שלום!