דבר תורה בראשית

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָֽאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַֽיְהִי הָֽאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּֽה: (בראשית ב:ז)
וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן ארעא ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא: (תרגום אונקלוס)
אונקלוס, הדבק בפשוטו של מקרא, מתרגם "נשמת חיים" כ"רוח ממללא" – רוח מדברת, וכן בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל. ורש"י מעיר: "לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור." ברור הוא שכח הדיבור הוא מה שהופך את האדם לעליון על כל החיות.
בספר שמירת הלשון, החפץ חיים כותב שיתרון זה של כח הדיבור הינו הסיבה שנעים זמירות ישראל קשר בין חיים ושמירת הלשון בכתבו:
מִֽי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טֽוֹב נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָֽה: [תהלים ל"ד:י"ג-י"ד]
הרי מי ששומר על לשונו שומר על נשמת חיים ויזכה לחיות חיי נצח, "והאיש החוסם פיו מלדבר דברים האסורים זוכה לחיי העולם הבא."
לא זאת בלבד, אלא מי שאינו שומר על לשונו ומשתמש בדיבורו לרעה, פוגם ביתרון היחיד שיש לו על פני הבהמות, ו"הוא גרוע יותר מהבהמה אשר על הארץ, כי היא איננה מקלקלת על כל פנים."
ולכן מדויקים דברי התהילה "מי האיש החפץ חיים," שרק מי ששומר על לשונו בכלל "איש."
זאת ועוד, האדם הינו יצור חברתי ו"שמירת הלשון היא התכנית האלהית להכשרתנו ביחסי אנוש המלמדת אותנו כיצד להיחס זה לזה בדרך הטובה ביותר. והפה הוא זה המאפשר לאדם להאציל את הקדושה האלהית מן השמים אל הארץ." [מבוא לספר חפץ חיים השיעור היומי]
המהר"ל מפראג מוסיף את הפן היהודי בציינו שלשון הרע (ההפך משמירת הלשון) יכול לגרום פירוד ומחלוקת, מצב המנוגד ניגוד מוחלט לתכליתו של היהודי: להשיג אחדות בתוך עם ישראל ואחדות עם ישראל עם הבורא יתברך. (דוד מגנצא)


שבת שלום!
ועד בית הכנסת