דבר תורה משפטים

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. (שמות כ"א:א')
כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. (רש"י, על פי מדרש לקח טוב)
בעל חידושי הרי"ם (האדמו"ר יצחק מאיר אלתר, מייסד חסידות גור [ה'תקנ"ט (1799) – ה'תרכ"ו (1866)]) מעיר שכדי שלא נחשוב שמכיוון שהמשפטים הקובעים התנהגות בין-אישית הינם בעלי אופי הגיוני ומחויבים על פי האמנה החברתית, הם אינם מצוות אלוהיות, אלא יצירות אנושיות – על כן העידה התורה שהם מסיני, כמו מצוות אחרות שהן בבחינת חוקים ויש לקיימן רק מפני שקיומם הוא רצון ה' יתברך, ולא משום שהשכל ולכידות חברתית מחייבים אותם.
דור לאחר הרי"ם, בעל האבני אזל (האדמו"ר רבי אברהם מסוכטשוב [ה'תקצ"ט (1838) – ה'תר"ע (1910)]) כתב
דברים דומים בהקשר להערת ההמשך של רש"י:
ולמה נסמכה פרשת דינים לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש (יש גורסים: אצל המזבח)
כותב האדמו"ר שאצל אומות העולם אין החוקים והיחסים בין אדם לאדם עניין של דת, כי אם חובה חברתית או אזרחית כדי לקיים סדר ומשטר במדינה. ואילו אצלנו היהודים, גם המשפטים הם ציווי ה' ויש בהם קדושתה של מצוה. כשם שהקרבנות מהווים את עבודת ה' בבית המקדש, כך גם מהווים המשפטים את עבודת ה' של היהודי בחייו היומיומיים – "שתשים סנהדרין אצל המזבח." (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת