דבר תורה שמות

בשלהי ספר בראשית, זירת האירועים שהחומש מתאר עברה מארץ כנען לחוץ לארץ, אך הארץ המובטחת נשארת כנושא עיקרי של המשך חמישה חומשי תורה, והצפיה להגיע אליה בולטת בארבעה החומשים האחרונים. שני הפרקים הראשונים של החומש השני מציגים את הרקע למינויו של משה רבנו להיות מושיען של ישראל, והנה מהפעם הראשונה שהקב"ה דיבר עם אדון הנביאים מתוך סנה הבוער כדי להטיל עליו להוציא את תפקיד הוצאת בני ישראל משעבוד מצרים, הקב"ה הבהיר למשה שהתכנית האלהית איננה רק הוצאת עמו הנבחר משעבוד, אלא הייעוד הוא להביאם לארץ המובטחת, לארץ מגורי אבות האומה הישראלית, הארץ שהוא יתברך נשבע לתת להם ולצאצאיהם. [שמות ג:ז_ח]
פסוק אחד לפני האחרון של פרק ב' של ספר שמות, הפרק הקודם לתיאור מעמד הסנה הבוער, בו הטיל ה' על משה להוציא את בני ישראל משעבוד מצרים, מודיענו:
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב. (שמות ב:כ"ד)
רשב"ם מפרש שהברית שה' זכר היא "שנשבע לשלשתם לתת להם את ארץ כנען."
נראה שפירושו של רשב"ם מחויב כפשוטו של מקרא, כי ההבטחה היחידה שה' הבטיח לכל אחד מהאבות היא הבטחת הארץ. (ה' הבטיח את הארץ לצאצאי האבות שבע פעמים: ארבע פעמים לאברהם [בראשית י"ב:ב;י"ג:ט"ו;ט"ו:י"ח;י"ז:א], ליצחק פעם אחת [בראשית כ"ו:ג-ד] וליעקב פעמיים [בראשית כ"ח:י"ג;ל"ה:י"ב].)
כניסת עם ישראל אל ארצו, ארבעים שנה פחות חמישה ימים לאחר הוצאתו ממצרים, משלימה את יציאת מצרים ומעניקה לה משמעות. ה' יתברך לא רק הוציא את עמו הנבחר מ- אלא, ובעיקר אל-, כפי שמפורש בפסוק המצוטט בהגדה:.
וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. (דברים ו:כ"ג)
כפי שפרופסור יחזקאל קויפמן כתב, אילולי כניסת ישראל לארץ המובטחת, יציאת מצרים הייתה נשארת אירוע יתום חסר משמעות. [דוד מגנצה]

שבת שלום!
ועד בית הכנסת