ההפטרה של פרשת חקת, כאשר הפרשה אינה מצורפת לפרשת בלק ונקראת לבדה, לקוחה מפרק י"א של ספר שופטים, המספר סיפור מלחמתו של יפתח הגלעדי נגד בני עמון. הקשר בין הפרשה לבין ההפטרה ברור. הפרשה מתארת את מלחמת בני ישראל נגד סיחון, ועילת איום המלחמה של מלך בני עמון בימי יפתח היא הטענה שעם ישראל לקח את ארצו לפני שהעם נכנס לארץ המובטחת. תשובתו של יפתח למלך בני עמון היא שאמנם, הארץ שלקח ישראל היתה בעבר של עמון, אך היא נכבשה על ידי סיחון ובני ישראל לקחו את הארץ ממנו ולא מבני עמון.

ישנם לקחים מעשיים מההפטרה. יפתח הגלעדי אינו שש עלי קרב, אלא מנסה לפטור את הסכסוך עם בני עמון בדרך דיפלומטית. מגמת המשא ומתן בין שליחי יפתח ומלך בני עמון היא להימנע ממלחמה ומשפיכת דם. עבור עם ישראל, מלחמה איננה ברירת המחדל. וזה כבר למדנו מיעקב אבינו, "בחיר האבות." [מדרש שכל טוב, וישלח ל"ג:י"ז] המדרשים ורש"י מלמדים שהכנותיו של יעקב לקראת פגישתו עם עשו אחיו היו בשלושה מישורים: בתפילה, בדורון ובמלחמה. לחימה היא החלופה האחרונה.

מי שקורא את דברי יפתח חייב להגיע למסקנה שהוא היה חדור אמונה באלהי ישראל ובהשגחתו על עמו הנבחר. בדבריו של יפתח למלך בני עמון הוא אומר:

וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא. [פסוק כ"א]

וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ. [כ"ג]

... יִשְׁפֹּט ה' הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן. [כ"ז]

יש לציין שחז"ל כינו את יפתח אחד משלושה "קלי עולם" [בבלי, ראש השנה כ"ה:] והנה אחד מ"קלי העולם," עם הארץ [בראשית רבה ס:י"ג] שבגלל עם הארציות שלו איבד את בתו היחידה (סוף הפרק, שאינו כלול בהפטרה) מלא אמונה וביטחון בה'!
רנת יצחק (הרב אברהם יצחק סורוצקין, ראש ישיבת טלז-קליבלנד לשעבר וראש מתיבתא דלייקווד) מעיר שדברי יפתח למלך בני עמון קשורים ישירות להערת הפתיחה של רש"י בפירושו לחומש. רש"י בחר להתחיל את פירושו בציטוט דברי רבי יצחק:
אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" [שמות י"ב:א], שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" [תהלים קי"א:ו], שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו [על פי ילקוט שמעוני שמות קפ"ז]
היינו, הסיבה שהתורה התחילה בסיפור מעשה בראשית ולא עם המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כעם היא כדי לבסס את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל, שאם יטענו הגויים "ליסטים אתם" שכבשנו ארצות לא לנו, התשובה היא שה' יתברך ברא את העולם וחילק את הארצות למי שרצה; כאשר ה' רצה, הוא נתן את ארץ ישראל לכנען וכאשר רצה, הוא יתברך לקחה מהכנענים ונתנה לעם ישראל. והנה, זאת בדיוק טענתו של יפתח למלך בני עמון.
הרי מעבר לקשר המהותי שבין תוכן ההפטרה לבין הפרשה, ההפטרה מלמדת לקחים חשובים באשר לגישה שעם ישראל צריך לדבוק בה. )דוד מגנצא)


שבת שלום!

ועד בית הכנסת