דבר תורה בראשית

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָֽרֶץ: (בראשית א:א)
חז"ל למדונו ש"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם: תורה ותשובה גן עדן וגיהנם כסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח." [בבלי, נדרים ל"ט:]
רבינו נסים כותב ששבעת הדברים הינם דברים "שאי אפשר לעולם בלא הם." היינו, לפני שהבורא יתברך התחיל את בריאת העולם הוא הכין את הדברים הנחוצים לקיומו.
באשר לתורה, שיטה מקובצת כותב שה' ברא את העולם כדי שנוכל להמליכו ולעבוד אותו, ותורה היא פירוט הדרך לעבודתו. ובלי תורה לא רק שלא היינו יודעים איך לעבוד את ה', אלא גם לא היינו יכולים להמליכו עלינו, כי "אין מלך בלא עם." [רבינו בחיי בראשית ל"ח:ל] יתירה מזו, התורה נחוצה לבריאה כי "בתחלת הבריאה עלה במחשבתו להנהיג העולם ביושר וצדקה וחסד ורחמים, שאם לא כן לא יתקיים," והתורה מציגה בפנינו את הדרכי היושר הצדקה החסד והרחמים.
השפת אמת [פרשת ויחי שנת תר"נ ד"ה במדרש] מוסיף את אמרת הזוהר [פרשת תרומה קס"א:]:
קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא; בר נש מסתכל באורייתא ומקיים עלמא. (הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם; בן אדם מסתכל בתורה ומקיים את העולם)
על פי הערת הזוהר, תורה היא בו-זמנית התכנית לבריאת העולם וגם מדריך המשתמש שלו.
בחידושי אגדות שלו, המהרש"א מדגיש שהגמרא מזכירה את התורה בראש רשימת שבעת הדברים שנבראו קודם בריאת העולם מפני שהיא קדמה לשאר ששת הדברים. הקדימות בזמן בריאת התורה מלמדת על קדימותה המהותית. בלי תורה, שאר ששת הדברים שנבראו קודם לבריאה אינם מספיקים לקיים את העולם.
היחוד באדם, שיא הבריאה, הוא שיש לו בחירה חופשית; מתוך רצונו, כל אדם יכול לבחור לקיים את התורה או לעבור על מצוותיה, לעשות את רצון ה' או לא. והיות "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָֽא," [קהלת ז:כ] בלעדי תשובה לא היה לעולם קיום. לכן, היה צורך לברוא את התשובה קודם בריאת העולם. לפי ניסוחו של צרור המור [פרשת נצבים]: "כי אחר שהאדם כמעט מחוייב לחטוא, אם ה' לא היה בורא מקדש לכפרת העונות לא היה קיום לעולם."
יש לראות את תשובה גן עדן וגיהנם כשלישיה השייכת זו לזו. ברור שגן עדן וגיהנם הינם עניין השכר והעונש הבאים בעקבות בחירותיו של האדם, והם פועל יוצא הכרחי של שימוש האדם בבחירתו החפשית. על כן, גם הם נבראו קודם בריאת העולם.
באשר לכסא הכבוד, "עלה במחשבת ה' להיות עיקר דירתו וקדושתו הגדולה ומושב יקרו ושכינת עוזו עם העליונים," [לשון השיטה מקובצת] היות ו"לא יראני האדם וחי" [שמות ל"ג:כ]. לכן, כביכול הקב"ה צריך לשמור על ריחוק פיזי בינו יתברך לבין יצירותיו. אך, קודם הבריאה ה' הכין את בית המקדש, משכנו עלי אדמה, המקום המתאים ביותר בעולם להתקרב אליו ולהתקשר עם שכינתו. אילולא האפשרות להתחבר עם הבורא יתברך, העולם לא היה יכול להמשיך להתקיים.
מאלף הוא שכאשר הגמרא מביאה פסוקים להוכיח שכל אחד משבעת הדברים אכן קדם לבריאת העולם, היא אומרת:
כסא כבוד - דכתיב: "נכון כסאך מאז" [תהלים צ"ג:ב]; בית המקדש - דכתיב: "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו" [ירמיהו י"ז:י"ב].
הפסוק המוכיח שבית המקדש נברא קודם לבריאת העולם מזכיר את כסא כבוד! אכן, כסא הכבוד (של מעלה) ובית המקדש הינם יחידה אחת, ולכן, בפירושו לפסוק בירמיהו, רש"י מעיר שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד מקדשנו.
הפריט האחרון ברשימת הדברים שנבראו קודם שנברא העולם הוא "שמו של משיח." נראה שחז"ל דייקו בניסוחם, לא המשיח עצמו נברא, אלא שמו של משיח. "משיח" הינו שם עצם ערטילאי, אך שמו הוא דבר הרבה יותר מוחשי. חז"ל לימדונו ש"שמא קא גרים," השם מביע את עצמיות הדבר. לכן ה' ברא את שם המשיח, במוחש. משיח הוא זה שיבוא ויחזיר את היקום לייעודו המקורי, לעבוד ולהמליך את ה' ולכן שמו נחוץ לקיים את העולם. (דוד מגנצא)

שבת שלום!

ועד בית הכנסת