דבר תורה מקץ

וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּֽי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִֽי: (בראשית מ"א:נ"ב)
על פניו נראה מוזר שיוסף, שהינו משנה לפרעה, האדם השני בעוצמתו במצרים, שעל פיו ישק כל העם, מכנה את מצרים "ארץ עניי."
רד"ק מפרש "בארץ עניי - שהיתה לי מתחלה ארץ עניי ועתה הפרני האל בה בבנים ובעושר ובכבוד," היינו שיוסף מדבר על מצרים כארץ עניי בעבר. פירושו נראה פשוטו של מקרא.
לעומת דברי הרד"ק, דון יצחק אברבנאל מפרש "שיוסף היה קורא מצרים עם כל מעלתו שמה ארץ עניו להיותו נפרד מאביו ומהארץ הקדושה." היינו, יוסף כינה את מצרים "ארץ עניי" בהווה. למרות מעמדו הגשמי הרם של יוסף בארץ הנילוס, הוא המשיך להרגיש שהיא ארץ עניו בגלל ריחוקו מאביו ומהארץ הקדושה.
יש לזכור שכאשר יוסף ביקש משר המשקים של פרעה להזכירו בפני מלך מצרים כדי להוציאו מהכלא, יוסף אמר "כי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים," [בראשית מ:ט"ו] ובאמרה זו, יוסף הבין שירה לעצמו ברגל, כי המצרים שנאו את העברים עד כדי שלא יכלו לשבת ולאכול אתם [בראשית מ"ג:ל"ב], ולמרות זאת "לא היה יכול למנוע התפרצות אהבתו לארצו," כפי שהעיר הרב משה צוריאל.
אכן, באופן עקבי, יוסף הצדיק גילה חיבה גדולה למולדתו הרוחנית (שהרי לידתו הגשמית הייתה בפדן ארם).
על פי דברי אברבנאל, כאשר יוסף כינה בהווה את מצרים כ"ארץ עניי" הוא נתן ביטוי מעשי לדברי חז"ל: מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ. (בראשית רבה ל"ט:ח) [דוד מגנצה]

שבת שלום!
ועד בית הכנסת