דבר תורה בלק

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. (במדבר כ"ב:י"ב)
וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. (שם,שם:כ)
לאחר השליחות הראשונה של בלק לבלעם, ה' הודיע לבלעם שהוא יתברך אינו מרשה לו לקבל את הצעת בלק, ואילו לאחר השליחות השניה, ה' נתן לבלעם רשות. על פניו, נראה, כביכול שה' יתברך שינה את דעתו.
אלא, בלעם אמר משפט מפתח לשליחים השניים שלא אמר לראשונים:
וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. [פסוק י"ח]
כאשר בלעם הודה והודיע בפה מלא שאין לו כח עצמאי לברך או לקלל, אלא הוא כפוף לגמרי לרצון ה', אזי ה' נתן לו רשות ללכת.
יש הסבר נוסף, המבוסס על הדיוק המכוון של שימוש הפסוקים במילים. לאחר השליחות הראשונה של בלק, ה' אמר לבלעם "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם;" ואילו לאחר השליחות השניה, ה' הרשה לבלעם ללכת "אִתָּם." הנצי"ב מסביר את ההבדל בין שתי המילים: ללכת "עם" משמעה שהולכים "בשווה, בדעה אחת," היינו שההולכים יחד הינם שותפים מלאים והליכתם המשותפת היא לאותה מטרה. לעומת זאת, משמעות "ללכת את" היא שאין שוויון בין ההולכים יחד, וכל אחד הולך לפי המניעים והמטרות האישיות שלו. לפי זה, אין שום שינוי בדעת עליון. ה' הודיע לבלעם שאסור לו ללכת עם שרי מואב, שאינו יכול להצטרף למגמתו של בלק לקלל את עם ישראל; אך מותר לבלעם ללכת אִתָּם, שלא בשווה. שליחי בלק הלכו ברצון ובתקווה לקלל את העם הנבחר, ואילו בלעם הורשה רק ללכת אתם, שהרי הוא לא ניתנה לו רשות לקלל את העם המבורך.
הנה לנו יישום המושכל הראשון (אקסיומה) של הבנת המקרא: התנ"ך, ובוודאי ובוודאי חמישה חומשי תורה, בוחר את מילותיו הקדושות בכוונה תחילה, בקפדנות ובצורה משמעותית. (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת