עיקר הוידוי של יום כיפור הוא "על חטא," בו מופיעה המילה "חטא" ארבעים וארבע פעמים (ולשון רבים, "חטאים," עוד תשע פעמים).
אחד ההיבטים הייחודיים של לשון הקודש הוא המשמעות המדויקת של מילותיה. כפי שפרופסור חיים שור, פרופסור בדימוס להנדסה תעשייתית, שחוקר את לשון הקודש, כותב: הרבה מילים בלשון קודש מכוונות להעביר מסר ברמה המוסרית. וכך הוא במילה "חטא" שמשמעה היסודית היא להחטיא את המטרה, כפי שהמקרא אומר על צבא בני בנימין:
מִכֹּל הָעָם הַזֶּה שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר אִטֵּר יַד יְמִינוֹ כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא. [שופטים כ:ט"ז]
מהות החטא היא לפספס את המטרה למענה נבראנו: לעשות את רצון ה' יתברך.
בהקדמה ל"על חטא" אנחנו מבקשים סליחה על חטאים עוונות ופשעים:
ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתמחול לנו על כל חטאתינו ותכפר לנו על כל עונותינו ותסלח לנו על כל פשעינו:
חטא, עוון ופשע הם מדרגות שונות. מלבי"ם, נאמן לדרכו שאין שתי מילים ממש נרדפות בלשון קודש, מסביר ש"חטא" הינו "מצד השגגה שמדמה שהדבר מותר, או מצד התאוה שמעוררת עיניו;" עוון הינו חמור יותר שהוא נעשה במזיד, ואילו "פשע" הוא העובר לא רק במזיד, אלא מורד נגד ה' ופורק עול שמים מעליו.
לפי הערותיו המאירות של מלבי"ם, יש לקח חשוב: גם השוגג חטא. מי שבאמת רוצה לקיים את דבר ה' יתאמץ שלא לעבור כלל על רצון הבורא, אפילו מתוך שגגה. אמת היא שמי מחטיא את המטרה אינו מחטיא במכוון. יתירה מזו, הדרך היחידה להצליח באופן עקבי בקליע למטרה היא להתעמל בקליעה. וכן הוא באשר למטרת קיום מצוות ה'.


גמר חתימה טובה וחג שמח
ועד בית הכנסת