דבר תורה האזינו-יום כיפור

הלכות תשובה של הרמב"ם מונות עשרה פרקים הכוללים ששים ותשע הלכות. לעניות דעתי, ההלכה החשובה ביותר בהלכות תשובה מוצגת בפרק ג', הלכה ד':

... צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו.
מקור הלכה זו היא אמרת הבבלי [קידושין מ:]:
לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה.
הנצי"ב [דברים כ"ט:ט] כותב:
אף על גב שכל אחד נידון בפרט לפי מה שהוא אדם, מכל מקום כל אחד גורם להכריע להכלל אם לשבט אם לחסד, כדאיתא בקידושין דכל אחד מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות או לכף חוב.
היינו, יש לכל אחד ואחד אחריות לא רק כלפי עצמו, אלא גם כלפי הכלל וכלפי העולם כולו, ומעשיו של כל פרט ופרק משפיעים על העולם כולו.
\אם אכן, לפני שנפעל, נשכיל לשקול ולהבין את תוצאות מעשינו, לטוב ולרע, לא רק על עצמינו אלא על העולם כולו, אזי נרבה במצוות ונמעיט בעבירות ונזכה להביא תשועה והצלה לכל העולם כולו.
הרב קוק השתמש בהלכה זו להסביר הלכה קודמת שבהלכות תשובה. בפרק ב', הלכה ד', הרמב"ם פוסק ש"מדרכי התשובה" שהשב יגלה ממקומו, והסיבה היא "שגלות מכפרת עוון מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח," היינו, גלות מכניעה את האדם וזו מידה רצויה לבעל תשובה.
הרב קוק נוקט בגישה שונה מהרמב"ם ומסביר את התאמת הגלות לבעלי תשובה על פי ההלכה שבפרק ג:ד. הרי לפי הלכה זו, חטאיו של הפרט משפיעים על הכלל, ואם כן, מעיקר הדין החוטא חייב לבקש סליחה מכל שאר בני העולם הזה, דבר שכמובן, מן הנמנע. אם כן, מציע הרב קוק, גלות היא הוצאת החוטא מסביבתו הטבעית כדי שיוכל להתבונן בתוצאות מעשיו, לא רק עליו עצמו, אלא על כל האנושות. אם כן, לפי הרב קוק, הקשר בין גלות לבין תשובה אינו בזה שגלות מכניעה את האדם, אלא גלות מהווה התחלת התהליך של תשובה. (דוד מגנצא)

שבת שלום וגמר חתימה טובה!

ועד בית הכנסת