דבר תורה זה מבוסס על שיעור של הרב הלל מאלי.
וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאֽוֹת: (זכריה ד:ו)
פסוק זה הינו פשר מראה מנורת הזהב ושני הזיתים עליה שראה זכריה [פסוקים ב-ג], מראה שהנביא לא הבין. אלא, הקשר בין המראה ובין פשרו אינו ברור ואינו נראה לעין, כפי שהעיר דון יצחק אברבנאל.
המיוחד במראה זה של המנורת הזהב הוא שילוב עצי הזית (כפירושם של רש"י ומצודת דוד) עם המנורה. הרי עבודת הכנת שמן זית איננה עבודה נקיה, אדרבה, היא מלכלכת את ידיהם של העוסקים בה. ולכן, אפשר להניח שאין מקומם של מכיני שמן הזית בתוך הקודש ליד המנורה. והנה, המראה מכניס, כביכול, את כל הלכלוך של תהליך הכנת הזית עם מנורת הקודש, ומשלב יחד את התהליך והתוצר.
ומסר המראה הוא שאכן גם מי שידיו מגועלת בשמן ובפסולת הזיתים שייך לקודש כאשר עשה את מלאכתו לשם שמים, ברוחו של ה' צבאות, כי אז רוחו של ה' צבאות שורה בתוכו. (דוד מגנצה)

שבת שלום וחנוכה שמח!
ועד בית הכנסת