דבר תורה לפרשת חקת
דבר תורה חקת
כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ. ( במדבר י"ט:י"ג)
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא. (שם שם:כ)
פרשה הפרה האדומה משתמשת הן במילה "משכן" והן במילה "מקדש."
רבינו בחיי מציע שבשימוש שני השמות השונים, התורה מתכוונת:
לרמוז בית המקדש של מטה הוא דוגמת בית המקדש של מעלה וכנגדו, וכן הוא אומר: "בלשון הקודש, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ," [שמות ט"ו:י"ז] – "מכון לשבתך" בכאן, המשכן, כנגד המקדש ... ומפני שמקדש של מטה כנגד של מעלה לכך אמר משכן ומקדש. וכן כתיב: "בנה בניתי בית זבול לך", [מלכים א' ח:י"ג] - בית מכוון כנגד זבול, ופסוק מלא מצינו: "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". [תהלים קכ"ב:ב]
היינו, המשכן\בית המקדש עלי אדמה, המקום העיקרי להשכנת השכינה בתוכנו, מכוון כנגד בית המקדש של מעלה.
לפי זה, רבינו בחיי מסביר את הצורה הדקדוקית של השם "ירושלים." הסיומת xַים "מראה על שתיים." ולכן השם ירושלים מצביע על שתי ירושלמים, זו של למטה וזו של למעלה. ובלשונו של רבינו בחיי:
וזהו סוד הלשון בשם "ירושלם" המורה על שנים, כלשון עינים, אזנים, וכיוצא בהם, ואות יו"ד שחסר הוא בית המקדש של מעלה היא ה"א אחרונה שבשם, ולכך תמצא ה' ירושלים מלאים במקרא לרמוז כי הה"א חוברה לה בזמן השלמות.
ירושלם מוזכרת בתנ"ך 669 פעמים, ולהוציא חמש פעמים (ירמיהו כ"ו:י"ח; אסתר ב:ו;
דבהי"א ג:ה [ע"פ המסורה]; דבהי"ב כ"ה:א; דבהי"ב ל"ב:ט) כל האזכורים הינם בכתיב חסר – "ירושלם" בלי היו"ד השנייה. ורבינו בחיי מוסיף שאותן חמש פעמים הן כנגד הה"א האחרונה של שם הוי"ה ומרמזות שכאשר ירושלם תהיה שלימה, עם בניינה מחדש, אזי עיר הקודש תתחבר חיבור אמיתי עם ה' יתברך.
יוצא, לפי דבריו של רבינו בחיי, שהיו"ד האחרונה הינה כנגד בית המקדש של מעלה, ובמקור, בזמן שבית המקדש היה קיים, השם ירושלם נכתב מלא. חסרונה של היו"ד השנייה מרמזת שמאז חורבן בית המקדש של מטה אין ירושלם בשלמות. באופן זמני, הכתיב חסר, ומשמע שעם בניינה מחדש של עיר הקודש והמקדש, תוחזר היו"ד האחרונה, ושם העיר יחזור להיכתב "ירושלים."
מאלף הדבר: שלוש מתוך חמש הפעמים שירושלם מופיעה בנ"ך בכתיב המלא ההקשר הוא דווקא חורבן. אולי הפסוקים העוסקים בחורבנה של ירושלם עדיין רוצים להבטיח לנו את תקומתה מחדש של ירושלם. (דוד מגנצא)
שבת שלום!
ועד בית הכנסת