דבר תורה סוכות

מעניין הדבר, ואולי במבט ראשון, אפילו מוזר, שמכל חגי ישראל, דווקא סוכות, המציין את דירותינו הארעיות שבארבעים שנות נדודי העם במדבר, הוא המכונה "זמן שמחתינו."
בדבר תורה קודם, ציינו ששניים מענקי התנאים, רבי אליעזר ורבי עקיבא, חולקים בדעותיהם באשר לסמליות הסוכה. לדברי רבי אליעזר, הסוכה מסמלת את ענני הכבוד שהגנו על קדמונינו משך ארבעים שנות הנידודים במדבר. אליבא דרבי עקיבא, הסוכה מזכירה את הסוכות שבנו אבותינו במדבר. לדעתו של רבי עקיבא, לכאורה ניתן לשאול מדוע התורה מצווה שנשב בסוכות שבעה ימים, הרי בסופו של דבר, הישיבה בסוכה מזכירה דווקא את מעשיהם של בני ישראל עצמם, ולא התערבות אלהית.
הרב יונתן זקס מעיר:
נקודת מבטו של רבי עקיבא מציינת את הנס האנושי, עליו דבר ירמיהו [ב:ב], כאשר אמר, בשם ה': "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה."
כאשר נוקטים בדעתו של רבי עקיבא, אפשר להסיק אמת עמוקה באשר לאמונה. אמונה איננה ודאות. אמונה היא האומץ לחיות עם חוסר ודאות. (הדגשה שלי)
לפי הבנתו של רבי עקיבא, הסוכות שבנו לעצמם אבות אבותינו מסמלות את העובדה שהם למדו את האומץ לחיות עם חוסר ודאות.

לפי הרב זקס:

הסוכות הן עדות לשרידות עם ישראל. אפילו אם העם יאבד את ארצו ויישלח שוב למדבר, הוא לא יאבד לא את לבו ולא את תקוותו. הוא יזכור את ימי נעוריו, בהם הוא דר בסוכה, במבנה ארעי, חשוף לאיתני הטבע. העם יידע שבמדבר אף חניה אינה קבועה, והוא ימשיך את מסעו ד שבסוף הוא יחזור שנית לארץ המובטחת, ארץ ישראל, ביתו.
אין זה מקרי שעם ישראל הי נו העם היחיד ששרד אלפיים שנות גלות ופיזור, וזהותו לא נפגעה ובלי שנס ליחו וכוחו. הוא העם היחיד שמסוגל לדור בבקתה עם גג של עשב, ובכל זאת להרגיש שענני הכבוד סובבים אותו. הוא העם היחיד שיכול לדור בדירת ארעי ובכל זאת לשמוח.
ברור הוא שאמונתו של עם ישראל בהשגחתו הפרטית והמיוחדת של ה' יתברך על עמו הנבחר היא המאפשרת לנו לחגוג את סוכות כזמן שמחתינו. (דוד מגנצא)

שבת שלום וחג שמח !
ועד בית הכנסת