דבר תורה פסח

בתפילותנו, חג המצות מכונה "זמן חרותנו."
יש להעיר שפסח הוא זמן חרותנו רק בכח, שהרי את חרותנו השגנו רק חמישים יום לאחר יציאתנו ממצרים, כאשר עמדנו למרגלות הר סיני וקבלנו את התורה, כפי שלימדונו חכמינו: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה." [אליהו זוטא פרשה י"ז] אילולא עם ישראל קיבל את התורה, אזי יציאת מצרים היתה מעשה סרק ללא תועלת.
ולפי זה, יש להדגיש שמעשי דור יוצאי מצרים הם שהפכו את פסח לזמן חרותנו בפועל.
נוכל להוסיף שרעיון זה של אחריות עם ישראל להשלים את התכנית האלהית, בעצם תוחם את חג המצות. הרי לקראת יציאת מצרים, ה' צוה על עם ישראל לקחת שה, אליל מצרי, בעשרה בניסן ולשמור אותו עד להקרבתו בי"ד בניסן. לקיחת השה במצרים היתה הכנה נחוצה ליציאת בני ישראל לחירות. בכדי לצאת משעבוד מצרים היה נחוץ שבני ישראל יגלו אמונה ובטחון בה' יתברך על ידי לקיחת אליל מצרים כקרבן לה'. עם ישראל היה חייב לפעול ולגלות את מוכנותו לצאת משעבוד מצרים כדי לזכות בגאולה בפועל.
בשביעי של פסח, עם ישראל זכה לנס של קריעת ים סוף, אך גם אז, העם היה צריך לפעול בהתעוררות של מטה כדי לעורר את ההתעוררות העליונה וביצוע הנס. הרי כאשר עמדנו בין ים סוף לבין רכב פרעה ומצרים, משה רבינו הודיע לעם ישראל: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן," [שמות י"ד:י"ד] היינו אין העם צריך לפעול, אלא לחכות לישועת ה'. והנה, בפסוק הבא ה' מתקן את אדון הנביאים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ." ה' הודיע למשה שאין עם ישראל יכול לעמוד ולחכות לישועתו, אלא העם צריך לפעול כדי לעורר את הישועה.
הרי לנו שאכן הרעיון של חובתנו לפעול בהתעוררות של מטה כדי להפעיל את ההתעוררות העליונה אכן מרכזי בסיפור יציאת מצרים. (דוד מגנצא)

שבת שלום וחג שמח!

ועד בית הכנסת