דבר תורה יום הזיכרון

בדבר תורה קודם הערנו שכאשר אנחנו מתייחדים עם זכרם של חיילנו שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ, שומה עלינו גם להעריך את מסירות הנפש של אלה המגינים עלינו ובחסדי ה' זכו לחזור הביתה בריאים ושלמים. הדברים האלה נכתבו על ידי בני, אבישי.
זכינו בדורנו לחזות בחידוש גדול: מסירות נפש מתוך שירה וריקודים. מסירות נפש הייתה בכל הדורות. אבל נדמה לי שמסירות נפש מתוך חיוך והתעלות הנפש זהו חידוש של הדור שלנו.
לקראת סגירת העלון שבפניכם, בננו הבכור התגייס לצה"ל. הסצנה בבקו"ם לקוחה מעולם אחר, עולם פלאי ונשגב. בפינה אחת, בחור דובר אנגלית מסיים מסכת ובתוך הדברים מספר בהתרגשות כיצד בחר לעזוב את הגלות ולהתגייס למען העם והארץ וכל זאת כשהתורה מונחת בידו. בזווית אחרת רוקדים בחורים מתוך עוצמה פנימית כאשר חיוכים נסוכים על פניהם בדיבוק חברים עילאי. ואני עומד ומתבונן, כמו בסיפור תלמודי שבו הדמות המדוברת זוכה לחזיון מעולם האמת, ונותן לאנרגיה הזו לזרום דרכי.
איזה דור קדוש! בתוך מלחמה עקובה מדם, המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל בפער משמעותי ועוד היד נטויה, הם מתייצבים בראש מורם בהלל והודאה על הזכות שנפלה בחלקם. המלך חזקיהו לא מצא דרך להילחם באויב שהציף אותו ונאלץ לסמוך על הנס. אבל גם אחרי שהקב"ה עשה לו נס הוא לא אמר שירה ובשל כך לא זכה להיות המשיח. והצעירים שלנו רצים אל מלחמת המצווה ואומרים שירה על עצם הזכות להיות שותפים במהלך האלוהי. היש תיקון גדול מזה? האם לא ראוי הדור הזה שיראה פני משיח?
זוהי חירות אמיתית. שחרור הנפש שנובע באופן טבעי מתוך אמונה פשוטה, מתוך ראיית המהלך האלוהי ההיסטורי ומתוך התבטלות לנצח, מביא לשמחה מתפרצת שספק גדול בעיניי אם נראה בעולם היהדות זה דורות רבים ואולי אף מעולם. חכמינו התפללו שלא יראו בחבלי משיח ולפעמים כשמתבוננים בחלק מהאתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים ברור לגמרי למה. אבל אַעֵז פניי ואציע שאולי בחזיונם העמוק והרחוק הם לא זכו לראות את מה שקורה בשערי הבקו"ם – התרופה הטבעית לכל מועקה ולסכנת השקיעה בתחושת ייאוש.
הבה נמנף את העוצמות הללו להרמת עיניים פשוטה לשמים ונתחנן בפני השם יתברך: אנא ממך, שמור והצל את הילדים הקדושים הללו. תחזיק אותם בבחינת שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ודווקא מתוך הקרבה העדינה הזו ירדפו את אויבינו וישיגום ולא ישובו עד כלותם. שלא תיפול שערה משערות ראשם ושיחזרו כולם שלמים בגוף ובנפש. אמן. (דוד מגנצא)
שבת שלום!
ועד בית הכנסת