דבר תורה ויחי

וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. (בראשית מ"ח:כ)
הרב הראשי המנוח של אנגליה, הרב לורד יונתן זקס ז"ל, מצטט את הסבר קודמו מדוע אבטיפוס ברכת עם ישראל לבניו הוא דוקא "כאפרים וכמנשה."
לורד הרב עמנואל יעקובוביץ העיר שבתנ"ך יש לא-מעט מקרים של ברכת הורים לילדיהם, אך ברכת יעקב לבני יוסף הינה המקרה היחיד של ברכת סבא לנכדים.
יחסים בין הורים לילדים אינם תמיד חלקים, והם עלולים להיות מתוחים, כאשר הורים דואגים לילדיהם והילדים עשויים למרוד נגד ההורים. לא כן היחסים שבין סבים ונכדים, שהם נטולי מתח וחרדה. כאשר סבא מברך את נכדו, הרי זה נעשה בלב שלם. זאת הסיבה שברכת יעקב לאפרים ומנשה הפכה לדגם ברכת הבנים משך הדורות. הרב זקס מעיר שכל מי שזכה לנכדים מיד מבין את עומק האמת שבדברים אלה.
הרב זקס מוסיף שלא זה בלבד שסבים מברכים את נכדיהם, אלא הם גם מתברכים על ידם. עובדה זו היא נושא לחילוקי דעות בין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. הבבלי מספר:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״, [דברים ד:ט] וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב״. [שם:י] (קידושין ל.)
ניסוח הירושלמי שונה (בתרגום לעברית):
רבי יהושע בן לוי היה לומד פרשת השבוע מפי בן בנו כל ערב שבת. פעם אחת שכח ונכנס לבית המרחץ בטבריה. רבי יהושע היה נשען על כתפו של רבי חייא בר אבא ונזכר שלא שמע את פרשת השבוע מפי נכדו, וקם ויצא מבית המרחץ. אמר לו רבי חייא בר אבא, הלא רבנו למדונו שאם התחילו (בבית המרחץ בערב שבת) אין יוצאים? אמר לו "חייא בני, האם קלה בעיניך דבר זה, הרי כל השומע תורה מבן בנו כאלו שמעה מהר סיני." (ירושלמי, שבת א:ב)
לפי הבבלי, זכות גדולה היא ללמד תורה לנכדים, ואילו לפי תלמודה של ארץ ישראל, הזכות הגדולה היא ללמוד תורה מפי הנכדים. הרב זקס מעיר בצדק שזו מחלוקת עליה כל סבא יגיד "אלו ואלו דברי אלהים חיים."
הרב זקס מסיים: "המתנה הגדולה שאפשר לתת לילד או לנכד היא להעצים אותם ללמד אותך. כהורים אנו שואפים לתת הכל לילדינו, אך יש דבר אחד שלעתים אנחנו שוכחים לתת להם: ההזדמנות שהם יתנו לנו משהו. וזו, בכנות, הדבר החשוב ביותר.
תן לילדיך את המרחב לתת לך. הרשה להם להיות מוריך ומקור השראה בשבילך. על ידי כך, תעזור להם להיות האנשים שהם מיועדים להיות, ובזה תסייע ליצור את הברכות שה' רוצה שהם יהיו.
לברך נכדים ולהתברך על ידם, ללמדם וללמוד מהם – הנם שיא הזכות היהודית והסיום השליו של חייו מלאי תלאות של יעקב אבינו." (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת