פרשת ויגש

דבר תורה ויגש
וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה... ) בראשית מ"ו:ג-ד(
מאז ומתמיד לשון הקודש מכנה את הכניסה לארץ ישראל "עליה" ואת היציאה ממנה "ירידה," וכן הדבר בעברית העכשווית.
חז"ל קבעו ש"ארץ ישראל גבוהה מכל ארצות." [בבלי, זבחים נ"ד:] וברור שאין כוונת חכמינו לקבוע עובדה טופוגרפית, אלא כוונתם היא שארץ ישראל גבוהה רוחנית מכל הארצות.
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני בדימוס של ישיבת כרם ביבנה, העיר ש"גם תושב הַרֵי ההימליה שיורד מהם לשכון בארץ" מוגדר כעולה, ומי שיעזוב את הארץ לשכון בהרי ההימליה מוגדר כ"יורד."
ומוסיף ומעיר הרב ריבלין ש"עברית היא השפה היחידה שמתייחסת בצורה סובייקטיבית - ערכית לארץ מסויימת. בשאר השפות הגירה מארץ א' לארץ ב' מכונה באותו פועל המתאר הגירה הפוכה."
ועוד זאת, "מי שיורד שואף לעלות." מי שמבין שהיציאה מארץ ישראל חוצה לה אכן ירידה היא ישאוף לחזור ולעלות אליה.
ולפי דברים אלה, הרב ריבלין מציע פירוש הפסוק על דרך הדרש: בדבריו "אל תירא מרדה מצרימה," אמר הקב"ה ליעקב אבינו שאם הוא אכן מרגיש שיציאתו מארץ ישראל למצרים היא ירידה, אזי "ואנכי אעלך גם עלֹה," "כי אז, ורק אז, יש ביטחון שתהיה גם עליה חזרה." יראתו של יעקב אבינו מירידה מצרימה, יראה הנובעת מהירידה הרוחנית מארץ הקודש, היא היא הערובה שאכן יזכה לחזור ולעלות. (דוד מגנצא)
שבת שלום!
ועד בית הכנסת