וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. (דברים כ"ו:א)

אור החיים מעיר שהפסוק פותח במילה "והיה," שלדברי חז"ל היא לשון שמחה, "להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ." השמחה האמתית של יהודי היא בישיבת הארץ הקדושה.
רמב"ן נוקט גישה אחרת ומפרש ששימוש המילה "והיה" מרמז שעיקר מצוות יישוב הארץ הוא להיכנס אליה בשמחה.
שתי ההערות אינן מנוגדות זו לזו, אלא משלימות אחת את השניה. אכן, רבי נתן, יורשו הרוחני של רבי נחמן מברסלב, מצרף את שתי ההערות וכותב:
צריכין לעלות לארץ ישראל בשמחה, כמו שמבקשין [בתפילת מוסף לשלוש רגלים] שתעלנו בשמחה לארצנו, וכתיב "ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם." [ישעיה ל"ד:י]
עיקר השמחה כשכובשין ארץ ישראל וכמו שכתוב "והיה כי תבוא אל הארץ ... ושמחת בכל הטוב" וכו' [דברים כ"ו:א,י"א]

(לפי דוד מגנצא)
שבת שלום!
ועד בית הכנסת