דבר תורה כי תבוא
כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֺתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (דברים כ"ו:י"ב-ט"ו)



חז"ל מכנים את הפרשה הזאת "וידוי מעשר," ולכאורה, יש להבין כינוי זה. על פניו, "וידוי" הינו מושג הקשור לעבירות שהאדם עבר, ולא על מעשיו הטובים של האדם.
הרב קוק מדגיש שוידוי מעשר מלמד שכשם שיש וידוי על דברים רעים, כך ישנו וידוי על דברים טובים וחיוביים שהאדם עשה; כשם שיש וידוי על עבירות ועל חסרונותיו של האדם, יש וידוי גם על מצוות. וידוי מעשרות בעצם מחייב את האדם מדי פעם להתבונן גם בדברים החיוביים שעשה. אין כוונת המצוה שהאדם יתגאה ויתרברב במצוות שעשה, אלא כדי לתת לאדם כח לקיים עוד מצוות ולהתקדם בעבודת ה' שלו.
נוכל להוסיף שעיתוי קריאת פרשת כי תבוא ופרשת וידוי מעשר, לקראת עשרת ימי תשובה, הינו משמעותי. הרי התמקדות בוידוי חטאיו יכולה לדכא את האדם ואפילו להביאו להרגשה שאין לו דרך לתקן את עצמו. לכן, התבוננות גם במעשיו החיוביים של האדם עשויה לשמש משקל נגד ולעזור לאדם לשפר את עצמו ברמה הרוחנית. (דוד מגנצא)


שבת שלום!

ועד בית הכנסת