דבר תורה כי תצא

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'. (דברים כ"ג:ד-ט' )
ההתיחסות השונה של התורה כלפי עמון ומואב מחד ואדום ומצרים מאידך מאלפת. על פניו, מעשיהם של מצרים ואדום חמורים לאין - ערוך ממעשיהם של עמון ומואב. הרי המצרים עינו את בני ישראל וגזרו גזירת רצח הבנים של האומה, "כל הבן הילד היארה תשליכהו" [שמות א:כ"ב] וכן רדפו אחרינו בתקוה להכחידנו "אריק חרבי תורישמו ידי." [שמות ט"ו:ט'] גם אדום איים על עם ישראל בחרבו "פן בחרב אצא לקראתך" [במדבר כ:י"ח]. לעומת איומי החרב של מצרים ואדום, עמון ומואב סך הכל לא היו מוכנים לספק לחם ומים לעם ישראל, ולמעשה לא גרמו שום נזק ממשי, היות ועם ישראל קיבל את לחמו ומימו מה' יתברך. אמנם, מואב שכר את בלעם לקלל את עם ישראל, אך כפי שהפסוק מציין, ה' הפך את הקללה לברכה. יוצא שהעמים שאיימו על ישראל איום צבאי ואולי אפילו איום קיומי, מנועים מלהצטרף לאומה רק לשלושה דורות, ואילו אלה שלא היו מוכנים לעזור לאומה הקרובה קרבה משפחתית מנועים לנצח מהצטרפות לעם ישראל. ועל אלה האחרונים נצטוווינו שלא לדרוש שלומם וטובתם לעולם, ואילו העמים שאיימו על חיי בני ישראל, אסור לנו רק לתעב אותם.
אלו דברי האלשיך:
ראה נא מה גדל רוע מדות כפיות טובה, גם שלא עשה הרעה בפועל, מאשר בחרב יצא לקראת רעהו להמיתו. כי הלא עמון ומואב היו לך כפויי טובה שלא קדמו אתכם בלחם עם היות שלא חסר לכם לחם ומים מאתו יתברך. ועם כל זה על רוע מדת כפיות טובה אסרתים לעולם לא יבאו בקהל לך. ואדום ומצרים שיצאו לקראתך בחרב דור שלישי יבא בקהל ה':
התורה מלמדת לקח עצום, את חומרת עוון כפיות טובה.
האלשיך מוסיף את הפן השני, הלימוד שאסור לנו להיות כפויי טובה. אסור לנו לתעב את המצרי "כי גר היית בארצו." ואלו דבריו:
הלא דברתי דופי על מדת כפויי טובה שעל כן הרחקתי את עמון ומואב, וגם קרבתי דור שלישי של מצרים על שלא תהיה כפוי טובה על האכסניא שעשו לך עם היות שמרה היתה באחרונה.
הגם שמצרים העבידה אותנו בפרך ומררו את חיינו, אסור לנו להיות כפויי טובה ולשכוח את הדבר החיובי שעשו לנו!
לעניות דעתי, התורה הינה המערכת המשפטית היחידה בעולם שמכתיבה הכרת הטובה. ולא רק במקרים שהנם על טהרת הטובה שנעשה לנו, אלא גם בתוך מציאות שנעשה לנו עוול, אנו מצווים לזכור ולהכיר את הטובה שנעשה לנו. (דוד מגנצא)
שבת שלום!

ועד בית הכנסת