דבר תורה לך לך

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. (בראשית י"ב:י"א)
לאחר שמביא את דברי האגדה שמפרשים שרק עכשיו נודע לאברם ששרי אשתו יפה, רש"י מביא את פשוטו של מקרא: אברם אכן ידע שאשתו יפה, ועכשיו עם ירידתם מצרימה "הגיע השעה שיש לדאוג על יפיה." והסיבה לדאגת אברם דווקא עם ירידתו מצרימה ולא בהיותו בארץ כנען היא שכעת אברם ושרי מגיעים למקום ש"לא הורגלו באשה יפה." ויש להוסיף שדאגתו של אברם נבעה מהעובדה שהמצריים היו "שטופי זימה." [הערת רש"י על פסוק י"ט]
פנים יפות מציע הסבר נוסף לדאגתו של אברם דווקא כאשר הוא יוצא מארץ כנען. הרי התורה אומרת על צאצאיו של אברהם "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה'," [שמות ל"ד:כ"ד] היינו, שלא יצטרכו לדאוג לשלום רכושם כאשר יעלו לבית המקדש. והנה מסעותיו של אברהם בתוך בארץ כנען היו כדי להתקרב לירושלם [רש"י פסוק ד, ד"ה הלוך ונסוע] ובנסיעות אלה, אברהם אבינו "היה עולה בכל שעה בקדושה יותר, שכשם שנסע בגופו כך הלך למעלה בקדושתו." לכן, במסעותיו בארץ, אברהם "היה בטוח שלא יחמוד איש את שלו," כולל את אשתו. אבל ביציאתו מהארץ ו"בירידתו למצרים היפוך עלייתו," כאשר אברהם נאלץ להתרחק מירושלם, ממילא חשש שיחמדו את אשתו היפה. בעצם, חששו של אברהם אבינו נבע מהתרחקותו מהארץ המובטחת ומההגנה שלה עליו, על בני ביתו ועל רכושו. (דוד מגנצה)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת