דבר תורה מטות

נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. (במדבר ל"א:ב)
ה' צוה למשה לנקום נקמת המדינים, אך בפסוק הבא, כאשר אדון הנביאים העביר לעם את דבר ה', הוא לא ציטט את דבר ה' במדויק, אלא צוה להם "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן." רש"י מעיר: "שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקדוש ברוך הוא." בעצם, מי שתוקף את עם ישראל כמי שתוקף את אלהי ישראל.
אבי מורי ורבי ז"ל העיר ששינוי לשונו של משה מיועד (בין היתר) להדגיש שהנעתו (מוטיבציה) של עם ישראל לא צריכה להיות הפגיעה בעם והנזק שנגרם להם, אלא עלבון ופגיעת מדין בה' יתברך. שני הפסוקים מעבירים את היחס האידיאלי בין ה' ועמו הנבחר. רצונו של ה', כביכול, הוא לנקום את העוול שנעשה לעמו, ואילו העם מתעורר לפעולה כדי לנקום את כבוד ה'.
שני הפסוקים הבאים, המתארים את גיוס תריסר אלף חיילים, אלף מכל שבט, מתחילים ומסתיימים באות אלף. בעל הטורים מצטט את הערת הגמרא [יבמות ס"א.] "לומר לך שכולם היו להם לב אחד לאביהם שבשמים," ומוסיף את הערת הספרי "שמסרו עצמם על קדושת השם להצלת ישראל." אבי הסביר שאחדות זו ומסירות זו לקדושת ה', שהביאו לא רק לנצחון, אלא גם איפשרה חזרתם בחיים של כל החיילים, כפי שכתוב "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ [במדבר ל"א:מ"ט].
הלקח הזה הינו עכשווי בעליל. הלוואי ונשכיל להגיע לאחדות שלמה של העם ולמסירות לקדושת ה' והצלת ישראל, ובזה נזכה לחזרתם שלמים ובריאים של כל חיילינו ושבוינו. (דוד מגנצא)
שבת שלום!
ועד בית הכנסת