דבר תורה נצבים

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. (דברים ל:ג)
ושב ה' אלהיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם. (רש"י)
כפי שרש"י מעיר, היינו מצפים שהפסוק יגיד שה' משיב את ישראל מגלותו חזרה אל ארצו, וכהסבר לשימוש הפסוק במילה "ושב," הוא מביא את דרשת הבבלי, שהפסוק מלמדנו שכאשר עם ישראל יחזור אל ארצו, אזי גם שכינת ה' תחזור אליה.
גירסת הדרשה בספר הזוהר [ויקרא כ"ב.:] שונה מעט, ומבוססת על השימוש הכפול של הפסוק במילה "ושב:"
והשיב לא נאמר אלא ושב תרין, ושב ושב כתיב הכא, אלא חד לכנסת ישראל וחד לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב ושב ה' אלהיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים: ("והשיב" לא נאמר, אלא "ושב" שתי פעמים, "ושב" "ושב" כתיב פה, אלא אחד לכנסת ישראל ואחד להקדוש ברוך הוא. זהו שכתוב "ושב ה' אלהיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים."
נראה לעניות דעתי שנוסח הזהר מדויק יותר.
רבי אלימלך מליז'נסק (ה'תע"ז [1717] – ה'תקמ"ז [1787]) כותב ששובהּ של השכינה אל ארץ ישראל היא לא רק למען העם הנבחר, אלא גם למען השכינה עצמה. [נועם אלימלך פרשת שמות ד"ה וישב משה]
הגאון הרוגוצ'ובי (הרב יוסף רוזין, ה'תרי"ח [1858] – ה'תרצ"ו [1936]) כותב שהפסוק מדבר גם על "חזרת הנשמה למקומה" וגם על זה "שהכתיב ה' יתברך שבות לעצמו, שהוא עצמו שב כביכול מהגלות," כדרשת חז"ל [צפנת פענח פרשת שמות].
אם כן, הפסוק מדבר על חזרת עם ישראל אל ארצו הן כהשלמת הרוחניות של בני ישראל והן כביכול, כצורך גבוה של ה' יתברך. (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת