פרשת נשא
דבר תורה נשא
פרק י"ג מספר שופטים (בהשמטת הפסוק הראשון) הוא ההפטרה של פרשת נשא, וזאת בגלל היות שמשון נזיר מבטן ודיני נזיר מוצגים בפרשה.
בפעם הראשונה שמלאך ה' נראה אל אשתו של מנוח, אמו של שמשון, הוא מודיע לה את ייעודו של הבן שיוולד לה:
וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. [פסוק ה']
ייעודו של שמשון צנוע מאד. שלא כשופטים שקדמו לו, שמשון, אחרון השופטים, אינו אמור להציל את עם ישראל מהצורר הפלשתי, אלא להתחיל את ישועת העם.
השאלה המתבקשת היא האם שמשון הגשים את הייעוד המצומצם הזה? כפי שהרב אמנון בזק אומר, קריאת פרקי שמשון [י"ד-ט"ז] מביאה למסקנה ששמשון לא הגשים את ייעודו, ואת דברי מלאך ה' חייבים להבין לא כהבטחה, אלא כאתגר; אתגר ששמשון לא עמד בו.
אמנם, התחלת הישועה הייתה בראשית מלכות שאול, מלכו הראשון של עם ישראל [שמואל א' י"ד], ברם, לא רק ששאול לא סיים את תהליך ישועת ישראל מיד פלשתים, אלא הוא נפל בקרב נגדם (וליתר דיוק, שאול נפל על חרבו כדי שלא ליפול בידי הפלשתים. [שמואל א' ל"א:ד]
בפועל, היה זה דוד המלך שהשלים את ישועת עם ישראל מידי הפלשתים.
אין שום עדות במקרא ששמשון התיחס לעצמו כשליח ה' שיתחיל להושיע את העם הנבחר מידי הפלשתים. נהפוך הוא, מעלליו של שמשון מצטיירים כסכסוך אישי בינו לבין הפלשתים. שמשון הינו ייחודי בין כל השופטים בזה שהוא פעל לבד, ולכאורה לא ניסה לצרף את שאר עם ישראל. ונראה מהכתוב שהמניע העיקרי של שמשון היה נקמה בפלשתים. את המילה "נקם" שמשון מוציא מפיו שלוש פעמים, כמניין הפעמים שהוא הזכיר את שם ה'. יש לציין ששמשון הזכיר את שם ה' פעמיים בבקשתו לנקמה אחרונה: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים." [ט"ז:כ"ח]
יש להוסיף שחז"ל כינו את שמשון אחד משלושה "קלי עולם" [בבלי ראש השנה כ"ה:] וכל אחד משני קלי העולם האחרים, גדעון ויפתח, הזכיר את שם ה' לא פחות מתשע פעמים.
ייתכן וכשלונו של שמשון למלא את ייעודו נבע מחוסר מודעתו לעובדה שכוחו העל-טבעי ניתן לו על ידי הקב"ה.
והנה, לעומת שמשון, דוד היה מודע לגמרי שה' הוא מקור כוחו והצלחותיו. לקראת העימות הראשון שלו עם פלשתי, דוד בן ישי בית הלחמי, שהיה אז בשנות העשרה לחייו, הביע בפני שאול המלך את אמונתו ובטחונו בסייעתא דשמיא:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר. וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו. גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים. וַיֹּאמֶר דָּוִד ה' אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה. ( שמואל א' י"ז:ל"ד-ל"ז)
ובשיחתו עם גלית, הלוחם הפלשתי הענק, דוד הבהיר גם לאויבו שהוא סומך על אמונתו בה':
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל. וְיֵדְעוּ כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה' כִּי לַה' הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ. (שם,שם:מ"ה-מ"ז)
הרי בשיחה הזאת עם גלית, דוד הזכיר את שם ה' יותר פעמים ממה ששמענו מפיו של שמשון בכלל.
שלא כמו שמשון, דוד השכיל להבין והפנים שהוא שלוחו של ה' יתברך להילחם נגד אויבי העם הנבחר. הלקח המעשי בהשוואה בין שמשון לבין דוד הוא שאמונה ובטחון בה' הינם הכלים למלאת את הייעוד של הצלת עם ישראל מאויביו. (דוד מגנצא)
שבת שלום!
ועד בית הכנסת