וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. (דברים ז:י"ב)
אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון:
רש"י, על פי ילקוט שמעוני [תהלים רמז תשנ"ח]
רש"י מביא את משחק המילים של ילקוט שמעוני, על פיו יש להבין את הפסוק כאומר שכאשר בני ישראל שומעים אפילו ל"מצוות הקלות שאדם דש בעקבותיו" אזי ה' יתברך ישמור להם את ברית האבות.
האדמו"ר מקאצק מפרש כוונת הילקוט בצורה מיוחדת. הרי המצוה שכפשוטה דשים בה בעקבות היא מצוות ישיבת ארץ ישראל. הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד מפרש משמעות "מצוה שאדם דש בעקביו" היא מצוה שיכול "לקיים בכל פסיעה ופסיעה." ואכן, הליכה בארץ ישראל היא מצוה, אך ויתירה מזו, כל רגע שהיהודי שוהה בארץ הקודש, בין בהקיץ בין בשינה, הוא מקיים את מצוות ישיבת ארץ ישראל. ישיבת הארץ וההליכה בה הן מצוות מדאורייתא. אך, הרבה יהודים מתייחסים למצוה זו כ"קלה," שאין צורך לקיימה. לכן התורה מרמזת – שאם עם ישראל יקיים כראוי את המצווה הזאת בדריכת רגליהם, אזי ה' יתברך ישמור לכם את הברית. היינו, לפי דברי הקאצקאי, הפסוק מודיע שכאשר עם ישראל יקיים את מצוות ישיבת ארץ ישראל, אזי ה' יתברך יקיים את ברית האבות.
דבריו של הקאצקאי מתאימים להפליא, שהרי הברית שכרת ה' עם האבות כוללת נתינת הארץ לזרעם. ואכן, חז"ל דרשו שקיים קשר הדוק בין ישיבת ארץ ישראל לבין קיום הברית עם הבורא יתברך:
רבי יודן אמר: ... אם מקבלים בניך אלהותי אני אהיה להם לאלוה ולפטרון, ואם לאו לא אהיה להם לאלוה ולפטרון, אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי ואם לאו אינם מקבלים (בראשית רבה פרשת לך לך מ"ו:ט)
הקאצקאי מוסיף שלדברי חז"ל, המילה "והיה," מילת הפתיחה של הפרשה, מביעה שמחה, והשימוש במילה זו מלמד ש"שמחה גדולה תשרור כאשר תשמעו בסוף." יש לראות הערה אחרונה זו של הקאצקאי כמקשה אחת עם הערתו הראשונה, שהרי גם שמחה קשורה קשר הדוק לארץ ישראל, כפי שאור החיים הקדוש מעיר על מילת הפתיחה של פרשת כי תבוא:
אמר והיה לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ על דרך אומרו "אז ימלא שחוק פינו." [תהלים קכ"ו:ב]................... (דוד מגנצא)



שבת שלום!

ועד בית הכנסת