דבר תורה קודם הערנו שפרשת פינחס מציגה את דפוס המנהיגות הצבאית של התנ"ך, שנשמר עד היום על ידי צה"ל: קצין מוביל את חייליו לקרב ואינו שולח אותם.
צטטנו את דברי הרב משה צבי נריה, שהתנ"ך כולו הוא רשימה של מצביאים ישראלים שהובילו את חייליהם לקרב. בין הדמויות המקראיות שהזכרנו היו אברהם אבינו [בראשית י"ד:י"ד-ט,ו], יעקב אבינו [בראשית ל"ב], משה רבינו [במדבר כ"א:ל"ד], יהושע בו נון [שמות י"ז:ט; יהושע ה:י"ג; ח:א] השופטים אהוד [שופטים ג:כ"ח], ברק [שם ד:י"ד], גדעון [שם ז:י"ז] ויפתח [שם י"א:כ"ט,ל"ב-ל"ג], שאול המלך [שמואל א' י"א:א-ז] דוד המלך [שם י"ח:ט"ז] ויואב בן צרויה [דברי הימים א' י"א:א].
כעת, ברצוני להוסיף לרשימה הזאת גיבור רשע. שלוש פעמים [מלכים א' ט"ז:ל,ל"ג; כ"א:כ"ה] הפסוקים מתארים את אחאב מלך ישראל כמרושע ביותר מבין מלכי ממלכת ישראל, שכולם היו רשעים. למרות זאת, חכמינו ז"ל [בבלי, מועד קטן כ"ח:] משבחים מעשה אחד של אחאב:
אחאב מלך ישראל, שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב "וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם..." [מלכים א' כ"ב:ל"ה]

רש"י על הפסוק מפרש:
מעמד במרכבה - מתחזק ועומד כדי שלא יכירו ישראל במכתו ויברחו ותחילת נפילה ניסה: אחאב נפצע פצעי מוות, אך עמד איתן במרכבתו, וכפשוטו, דמם למוות, כדי שלא להפיל את רוח הלחימה של חייליו.
הרב קוק, בהספדו לחוזה המדינה, כינה את אחאב "משיח בן יוסף," וכתב: "אומץ רוח כזה בא מאהבה יתירה ונפלאה (לארץ ישראל)." אך, למרבה הצער, אחאב "לא הכיר ערכה של התורה וקדושת ה' יתברך המיוחדת שבה כל יתרונם של ישראל."
למרות רשעותו של אחאב, חז"ל [בבלי סנהדרין ק"ד:] דרשו את הפסוק "לי גלעד" [תהלים ס:ט] על אחאב "שנפל ב(קרב) רמות גלעד," וכמלמד שאחאב הגיע לעולם הבא. בחידושי האגדות שלו, המהרש"א כותב:
רצונו לומר שנפילתו ומיתתו שנהרג שם היא כפרתו שיזכה לעולם הבא.
ילקוט מעם לועז (אוסף חומר מדרשי שנכתב במקור בלאדינו) מנסח את הנקודה בצורה מפורשת יותר:
הטעם שאחאב זכה לעולם הבא משום שמסר נפשו עבור ישראל, שכשירו עליו במלחמה בחצים ונפצע אנושות, החזיק עצמו בשדה קרב ולא הראה לעם שנפצע, כדי שלא להביא מורך בחיילים הנלחמים שלא יפלו ישראל במלחמה, ובשכר זה זכה לעולם הבא
למרות היותו רשע, אחאב היה גיבור אמיתי, ובגלל גבורתו זכה לעולם הבא. כפי שהרב קוק העיר, מקור גבורתו של אחאב היה אהבתו היתירה לארץ ישראל.

יש הערה מקבילה של חז"ל לגבי אביו של אחאב, עמרי מלך ישראל:

אמר רבי יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל. בבלי, סנהדרין ק"ב:

למרות היותו רשע, עמרי זכה למלכות ישראל מפני שהוסיף עיר אחת בארץ ישראל.

איזה לקח מעשי חז"ל מלמדים: אהבתם של עמרי ושל אחאב לארץ ישראל לא הפכה אותם לצדיקים, אך היא גורם ששקל הקב"ה לטובתם ולזכותם. (דוד מגנצא)


שבת שלום!

ועד בית הכנסת