דבר תורה פנחס

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. ( במדבר כ"ז:א-ד)

מיקומה של פרשת בנות צלפחד בתורה משמעותית מאד. מיד לפני הצגת בקשתן\דרישתן של בנות צלפחד לקבל נחלה בארץ המובטחת, התורה סיימה את מפקד העם שנעשה על ידי משה ואלעזר בהודעה זו:

וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי. כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. [כ"ו:ס"ד-ס"ה]
וזה לשון רש"י [ס"ד ד"ה ובאלה]:
אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים "נתנה ראש ונשובה מצרימה" [במדבר י"ד:ד], והנשים אומרות "תנה לנו אחוזה." [כ"ז:ד] לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.
קשר פרשת בנות צלפחד עם הפרשה הקודמת לה היא על דרך ההנגדה: בניגוד לגברים שמאסו בארץ חמדה, בנות צלפחד חיבבו את הארץ. הקשר הזה מובלט יותר בדברי מדרש רבה [כ"א:י], שניסוחו שונה מזה של רש"י:
"ותקרבנה בנות צלפחד" - אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים ... במרגלים שהוציאו דבה [במדבר י"ד:ל"ו] "וישובו וילינו עליו את כל העדה" ועליהם נגזרה גזירה שאמרו לא נוכל לעלות, אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה, "איש ולא אשה" על מה שלא רצו ליכנס לארץ. אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים.
(יש לשים לב שהמדרש ורש"י ראו את בנות צלפחד כמייצגות את כל נשי הדור.)
מיד לאחר פרשת בנות צלפחד, אנו קוראים את ציוויו של ה' למשה רבינו:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ. [כ"ז:י"ב-י"ג]

אדון הנביאים נצטווה לעלות אל הר העברים, ממנו יראה את הארץ אשר ה' יתברך נתן לבני ישראל, בלי להיכנס אליה.
צרור המור מעיר שסמיכות העניינים היא "לפי שמשה רבינו ע"ה נתאווה לראות את הארץ. והיה מחבב אותה כמו בנות צלפחד שחבבו את הארץ. ולכן אמר לו הקב"ה וראה את הארץ." המכנה המשותף בין אדון הנביאים ובנות צלפחד הוא חיבת הארץ. (מאלף הוא שצרור המור משווה את חיבת הארץ של משה לזאת של בנות צלפחד ולא להיפך!)

אם כן, פרשת בנות צלפחד, פרשת חיבוב הארץ, עומדת בניגוד לפרשה הקודמת ובהקבלה ובחפיפה לפרשה שלאחריה, ובדרך זו מודגש חיבוב הארץ שלהן. (דוד מגנצא)


שבת שלום!
ועד בית הכנסת