דבר תורה ראה

בפרשתנו, משה רבינו, "רעיה מהימנא" של בני ישראל, ממשיך את נאום הפרידה שלו, כאשר הוא מדגיש את הצורך הלאומי לשמור את המצוות. סקירת משה של חוויית ארבעים שנות נידודיהם של בני ישראל אינה היסטורית גרידא, אלא בעיקרה היא מכוונת להכנת העם לעתידו, לכניסתו אל ארצו המובטחת. ביודעו שלא הוא יזכה להכניס את ישראל לארצו, משה רבינו מדגיש וחוזר ומדגיש שאם העם יישאר נאמן לרצון ה', אזי יירש את ארצו ויישב בה לבטח. אין התורה תלויה בארץ, אבל הארץ תלויה בתורה.
חוקה, המדריכה אומות, באה מתוך האומה. לאחר שנוצרה יישות לאומית, מנהיגיה יוצרים חוקה. לאומיות קודמת ליצירת חוקה. ההווי היהודי שונה ויחודי: לפני שהייתה לנו ארץ משלנו, כבר ניתנה לנו חוקה, שלפיה אנחנו חיים ושהיא מדריכה את חיינו. התורה קדמה לכניסתנו לארץ המובטחת. הלאומיות הישראלית התחילה כאשר עמדנו בתחתית הר סיני וקבלנו את התורה, החוקה הלאומית של עם ישראל.

מה שמשה רבינו הדגיש לישראל לפני שעברנו את הירדן תקף גם בימינו אנו, כאשר חזרנו לציון, לא להקים אומה, אלא לחדש את הלאומיות שלנו. (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת