דבר תורה ראה

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. (דברים י"א:כ"ו)
אמנם, אונקלוס ויהונתן בן עוזיאל מתרגמים את מילת הפתיחה של הפסוק כלשון רבים, אך הפסוק מתחיל בלשון יחיד: "ראה" ועובר ללשון רבים: "לפניכם".
רבי אברהם אבן עזרא מסביר שהפסוק פותח ב"ראה" מפני ש"לכל אחד ידבר." וכך רבינו בחיי מנסח את ההערה הזו: "אמר 'ראה' בלשון יחיד 'ולפניכם' בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון."
רבי יעקב בעל הטורים, לאחר שהוא עצמו מפרש כדברי האבן עזרא, מעיר ש"יש מפרשים ליהושע אמר ראה אנכי והזהירו לברך את ישראל כשיעברו את הירדן." ואולי פירוש זה הינו פשוטו של מקרא, שהרי בהמשך [פסוק כ"ט] משה מצווה:
והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל.
ולכאורה, הוראה זו מכוונת ליהושע.
אלשיך מסב את תשומת לבנו לעובדה שגם במעמד הר סיני, הקב"ה פנה לעם ישראל בלשון יחיד:
"אנכי ה' אלהיך," כי גם שרצה הקדוש ברוך הוא יעמדו יחד כלם, כי אינו דומה המצוה הנעשית ברוב עם לאשר נעשים במעטים, עם כל זה הודיעם כי אל כל אחד ואחד הוא יתברך נותן לו את כל תורתו. וזה מאמר משה פה באומרו "ראה אנכי וכו'," לומר, ראה נא והבט כל איש פרטי מכם מה שאני נותן לפני כולכם, כי גם שאתם כולכם מקובצים לשמוע כי השמיעה ברוב עם זכותם מרובה, עם כל זה עם כל יחיד אני מדבר.
כלי יקר מסביר את השינוי מיחיד לרבים על פי דברי חז"ל [בבלי, קידושין מ:, ומובא להלכה בהלכות תשובה של הרמב"ם, ג:ד] שלעולם יראה האדם את עצמו כאילו הוא וכל העולם בשוויון בין זכויות ועוונות, ולכן כאשר עושה מצוה אחת הוא מכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, ו"לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם לכולכם." היינו שכל אחד ואחד מעם ישראל חייב להבין שהברכה והקללה קשורות לו אישית ועל ידי הקשר האישי, קיים גם קשר לאומי.
האדמו"ר מקאצק מסביר: שנתינת התורה שווה לכל אחד מישראל ולכן נאמר בלשון רבים, אך "ההתבוננות וההסתכלות בה תלויה במדרגת כל אחד ואחד ולכן נאמר 'ראה' בלשון יחיד." כלל ישראל כולו קיבל את התורה, אך כל יחיד ויחיד מהכלל צריך להתבונן ולהבין את התורה לפי יכולותיו האישיות ולפי מדרגתו הוא. (דוד מגנצא)


שבת שלום!
ועד בית הכנסת