דבר תורה ראה

וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. (דברים י"ב:י')
הרב יהונתן אייבשיץ מעיר שעל פניו, חלקו האחרון של הפסוק מיותר: אם ה' יניח לישראל מאויביו, אזי ממילא העם יישב בטח בארצו. אלא, מסביר רבי יהונתן, כוונת הפסוק היא שייתכן בטחון איום חיצוני, "שלום בין ישראל לאומות," אך חוסר שלום פנימי, מצב בו ישראל "שונאים זה את זה בלב." ומשמעות "וישבתם בטח" היא שלום פנימי, "בין אחד לחבירו, 'יהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם' [ישעיהו י"א:י"ג] ואפרים לא יצור ליהודה," אחדות שלמה של האומה.
על פי דברי רבי יהונתן, ניתן הבין שהברכה האחרונה היא הגדולה יותר. אכן, ההיסטוריה של עם ישראל מוכיחה שהאיום הגדול ביותר לאומה הוא פירוד פנימי, ולא האיום של אויבינו החיצוניים. כאשר עם ישראל מאוחד, ה' יגן עלינו מכל איום חיצוני, אך אם נאבד את האחדות, אזי נאבד את הגנתו של ה' יתברך. זאת המשמעות של דרשת חז"ל [בבלי, יומא ט:] שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חנם.
אולי סמיכות הפסוק שלנו לפסוק הבא, המזכיר את "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'," מרמז לקשר שבין אחדות ישראל לקיום בית המקדש.
הרב ברוך אפשטיין מעיר שהפסוק שלנו מקשר בין בטחון פנימי לבין העברת הירדן, היות והירדן הינו גבולה של הארץ הקדושה, והבטחת הבטחון הלאומי של עם ישראל תיתכן רק בארץ ישראל.
הערתו של הרב אפשטיין קשורה לאמרת הזוהר [ויקרא צ"ג:] שרק בעם ישראל יכול להיות עם אחד, מלוכד ובטוח, רק בהיותו בתוך ארצו. (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת