דבר תורה תלדות
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'. (בראשית כ"ו:י"ב)
אמר רבי חלבו "בארץ ההיא, בשנה ההיא," הארץ קשה והשנה קשה ... "וימצא בשנה ההוא מאה שערים," מלמד שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה ...[בראשית רבה ס"ד:ו (מובא ברש"י)]
באר מים חיים (האדמו"ר רבי חיים מצרנוביץ ה'תק"ו - ה'תקע"ח [1740 – 1817]) מסביר מדוע הפסוק מסתיים בשם הוי"ה (ולא בשם "אלהים"). השם אלהים קשור לטבע, ואכן בגימטריא "אלהים" שווה למילה "הטבע." וכל אחד ראה שהברכה לה זכה יצחק אבינו לא הייתה הטבעית, כפי שרבי חלבו דורש, היבול השופע של שדהו של יצחק בא מה' (שם הוי"ה) שמסמל את מה שלמעלה מטבע העולם.
ומוסיף באר מים חיים שסיבת הברכה העצומה לה זכה יצחק היא "כי נתקיים בו 'לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל,' [לעיל, פסוק ג] כי לא ניתן תיכף החיות הרוחנית והברכה של הארץ." היינו, ברכת הארץ תלויה בנוכחות בני ישראל בתוכה. ולכן , כאשר יצחק ישב בארץ וזרע בה, אזי היא קיבלה ברכה "שלא בטבע כי אם למעלה למעלה."
ראוי לציין שלא מעט פרשנים מסבירים שברכת הארץ "זבת חלב ודבש" איננה טבועה בארץ, אלא היא פועל יוצא של נוכחות עם ישראל בתוך הארץ המובטחת.
האדמו"ר מסיים את הערותיו\הארותיו בתפילה שכך יהיה אי"ה לעתיד שברכת הארץ תהיה למעלה מן הטבע. (דוד מגנצה)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת