וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. ( בראשית כ"ו:ב-ג)
יש לשים לב שברצף של שני פסוקים ה' צוה על יצחק ל"שכון" בארץ ו"לגור" בה.
הכלי יקר מסביר שהקב"ה מנע מיצחק לרדת לחוץ לארץ מפני ששם אין גילוי שכינה, ולכן "לא יוכל לומר אליו שָׁם בנבואה איזו דבר לפי צורך השעה", בלשונו. ואילו בארץ ישראל, "אשר שם גלוי שכינתי ושם אומר אליך בעת אשר ארצה לומר לך איזו דבר נבואה", דהיינו בארץ הקודש, יצחק אבינו תמיד יהיה זמין לשמוע את דבר ה'.
וממשיך ומסביר הכלי יקר שבורא העולם אמר ליצחק "שכון בארץ" (שמשמעה קביעות יתירה מאשר "גור") "לפי שמצד קניית השלימות הרוחניות בארץ הזאת תשכון בה כתושב", אבל באשר להיבט הגשמי של הארץ מספיק להיות בה כגר ("גור בארץ הזאת")
לפי דברי הכלי יקר, הרי הבדל הלשון בין "שכן" ל"גור" מצביע על תכונות ייחודיות של ארץ הקודש. (דוד מגנצא)

שבת שלום וחודש טוב!
ועד בית הכנסת