וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. (בראשית כ"ח:י"ד)
אשתקד, הצענו שברכת "כעפר הארץ," שנתברכו בה גם יעקב אבינו וגם אברהם אבינו כוללת היבט איכותי מעבר להיבט הכמותי שלה.
היות והברכה "כעפר הארץ" נתנה הן לסבא הן לנכד בהקשר צמוד לברכת הארץ [בראשית י"ג:ט"ו;כ"ח:י"ג], לפחות ברמת הדרש, אפשר לקרוא את הברכה "כעפר הארץ" בה"א הידיעה, וכהשוואה בין צאצאי אברהם ויעקב לעפר ארץ ישראל. כפי שקדושה טבועה בעפרה של ארץ ישראל, כך ישנה בעם ישראל רמת קדושה מוטבעת.
עכשיו, ברצוני להציע היבט איכותי נוסף של ברכת "כעפר הארץ." הרי אדם הראשון נוצר "עפר מן האדמה." [בראשית ב:ז] אם כן, אפשר, ברמת הדרש, לראות את הברכה שבני ישראל יהיו כעפר הארץ כמכוונת להגיד שעם ישראל יממש את הייעוד של בני אדם עלי אדמה. חז"ל לימדונו שהקב"ה ברא את העולם בתנאי שהתורה תתקבל. היות ורק אנחנו, צאצאי אברהם ויעקב, היינו מוכנים לקבל את התורה, הרי אנו מקיימים את התנאי של בריאת העולם, ומעניקים משמעות לבריאת אדם עפר מן האדמה. (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת